לפני שיהיה מאוחר מדי: לשקם את הברית עם ארצות-הברית

עוד לא מאוחר לעצור את הפגיעה הקשה ביחסים עם ארה"ב ולהוכיח שידיו של רה"מ עדיין על ההגה ומנווטות לקידום האינטרס הישראלי

הבית הלבן, ארה''ב. היחסים עם ישראל מתקררים / צילום: Shutterstock
הבית הלבן, ארה''ב. היחסים עם ישראל מתקררים / צילום: Shutterstock

ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר. גולוב הוא בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי. מכהנים כנשיא ומייסד וכסגן נשיא (בהתאמה) של MIND Israel

קריאת הפרשן האמריקאי הבכיר והמקורב לממשל ביידן, תומס פרידמן, ל"הערכה מחדש" של היחסים עם ממשלת נתניהו, בדגש על התמיכה המדינית של הממשל בישראל, היא קריאת השכמה נוספת לראש הממשלה, בנוסף להתבטאות החריגה של השגריר האמריקאי היוצא על הצורך למנוע מישראל "לרדת מהפסים" ולראיון הנשיא ל־CNN תשומת הלב והכותרות הבליטו את קביעתו של ביידן כי הממשלה היא "הקיצונית ביותר" מאז החל לעבוד עם ממשלות ישראל. השיח החטיא שלוש אמירות בעלות משמעות חמורה על הברית בין המדינות:

1. רה"מ לא שולט בממשלה שלו, ומפר הבטחתו לביידן, ובכל ראיון באנגלית, ש"הוא זה שיחזיק בהגה".
2. ביידן מפריד בין ממשלת ישראל למדינת ישראל והזמנת נשיא המדינה לביקור מעידה שהנשיא האמריקאי מבחין היטב בין מי שפועל להחליש את הברית בין המדינות למי שמנסה לעצור את הסחף.
3. ממשלת ישראל (ובייחוד חלק מחבריה) נושאת בחלק מהאשמה על ההידרדרות בזירה הפלסטינית (הוא הדגיש שגם לרש"פ אחריות).

סוגיה רגישה

ההתבטאויות מצד הממשל והקריאה ל"הערכה מחדש" של היחסים מצביעות על החרפה נוספת ביחסים בין ההנהגות בישראל ובארה"ב. ברקע אי הזמנתו של נתניהו לביקור רשמי בוושינגטון והפרסום והתדרוך בישראל בנוגע לכוונת רה"מ לבקר בסין, יריבתה האסטרטגית של ארה"ב, "כאיתות לוושינגטון על חלופות מדיניות", איתות שאח"כ הוכחש. העובדה שהביקור יתוזמן להשתתפות נתניהו בוועידת החדשנות מהווה מוקש נוסף, כשהתחרות עם סין, סוגיה רגישה בקרב רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, מתמקדת בנושא טכנולוגיה.

חשוב להדגיש את הנקודות הבאות: ראשית, ביידן הוא ידיד ישראל המחויב לביטחונה, כפי שבא לידי ביטוי בהעברת הסיוע הביטחוני הגבוה בהיסטוריה לישראל, כ־4.8 מיליארד דולר בשנה שעברה. הוא אולי הנשיא הדמוקרטי האחרון שיגדיר עצמו כ'ציוני'.

שנית, לישראל אין תחליף לתמיכה האמריקאית. התמיכה הצבאית בנשק איכותי, בסיוע ביטחוני ובשת"פ מודיעיני ומבצעי; לתמיכה המדינית באו"ם, מול בין הדין הפלילי בהאג ומול כל מדינות העולם; התמיכה והשת"פ הכלכליים, כולל ערבויות פיננסיות, והיותה בית לקהילה היהודית הגדולה בעולם אחרי ישראל. ומעל הכול, ישראל זקוקה לממשל ביידן כדי לקדם יעדיה האסטרטגיים: עצירת תוכנית הגרעין האיראנית והרחבת מעגל הנורמליזציה לסעודיה. סעודיה מתנה את הנורמליזציה בערבויות ביטחון אמריקאיות, באספקת נשק אמריקאי מתקדם ובהסכמה אמריקאית לתוכנית גרעין אזרחית. לוושינגטון תפקיד קריטי במקסום ההישג המבצעי של תקיפה ישראלית על אתרי הגרעין באיראן וביכולת ההגנה הישראלית מהתגובה האיראנית, בצמצום היקף התגובה האיראנית והכי חשוב, ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם שיכולה למנוע מאיראן לשקם את תוכנית הגרעין במהירות לאחר תקיפה ישראלית.

כדי להשיג את יעדיה, על ממשלת ישראל לקדם שני מהלכים, שיהוו בסיס להשבת האמון בין ההנהגות ולשיתוף-פעולה לטובת קידום האינטרסים המשותפים שלהן מול איראן וסעודיה:

ראשית, על מדינת ישראל להרגיע את שני מקורות המתח המרכזיים מול הממשל: קידום המהפכה המשפטית, צעד שהשגריר האמריקאי היוצא הבהיר כי יפגע בבסיס הערכי המשותף של המדינות; וקידום מהלכים מעודדי הסלמה המקדמים מציאות של "מדינה אחת" כגון, ביטול ההתנתקות מצפון השומרון, הכשרת "חומש" ו"איתמר", העברת הסמכויות המנהל האזרחי ממערכת הביטחון לגוף אזרחי תחת השר סמוטריץ', לצד מה שנתפס בוושינגטון כיד רפה מול האלימות הגואה מצד מתנחלים רבים ביו"ש (לצד אגרסיביות מול הטרור הפלסטיני).

לשנות מדיניות

שנית, על ממשלת ישראל לקדם צעדים, החשובים לצד האמריקאי, מחירם נמוך וצפויים לזכות אותה בקרדיט רב: התייצבות ברורה לצד המערב במלחמה באוקראינה, כולל נכונות לבחון העברת נשק הגנתי לאוקראינים; הגברת שת"פ טכנולוגי עם ארה"ב בתחומים רגישים מבחינה ביטחונית וחסימת השת"פ בתחומים אלו מול סין. עד כה הממשלה היתה עסוקה בעיקר בקידום צעדים שהגבירו מתיחות עם הממשל ונמנעה מצעדים הנדרשים כדי לייצר בסיס איתן לקידום צעדים היסטוריים מול סעודיה ולתאם המדיניות למנוע מאיראן נשק גרעיני ולהצר את פעילותה באזור.

עוד לא מאוחר להסיט את ההגה, לעצור את הפגיעה ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב ולהוכיח שידיו של רה"מ על ההגה ומנווטות לקידום האינטרס הישראלי והיעדים שהגדיר הוא עצמו.